English עברית
גודל גופן: א א א

טקס סיום פרויקט קשר 2014

טקס סיום פרויקט קשר בביה"ס לריפוי בעיסוק באונ' העברית, הדסה, ירושלים

ב-12.6.14 התקיים מפגש הסיום בו הציגו הסטודנטים את עבודות הסיכום שלהם. הטקס היה מרגש והעבודות שהציגו הסטודנטים שיקפו נאמנה את התהליך האישי והקבוצתי שעברו במהלך השנה במסגרת החונכות.

זו השנה החמישית לקיומו של פרויקט קש"ר, קורס חובה במסגרת שנה א' של ביה"ס לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים. 65 סטודנטיות בשנה א' תשע"ד סיימו את לימודיהן.
במהלך השנה חנכו הסטודנטיות ילדים ומבוגרים במסגרות השונות: ביה"ח אלי"ן – מרכז לשיקום ילד ונוער. ביה"ס אילנות-לילדים הסובלים משיתוק מוחין ומחלות ניווניות. עמותת אור שלום -מועדוניות ומשפחתונים של ילדים ונוער בסיכון. מרכז יום לקשיש בקרית מנחם. עמותת רעות-בריאות נפש קהילתית, שלו"ה-שחרור למשפחה ולילד המוגבל. עמותת יד רחל-לילדים במצבי סיכון.


ברכות:
מירי טל סבן, מרכזת פרויקט קשר ומנחי הפרויקט: פתחה את המפגש בדברי תודה למוזמנים ולסטודנטים. ציינה את לכתו בטרם עת של יו" ר חברים לרפואה הרב יחיאל לנדמן. במשך השנה חנכו הסטודנטים אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה, גילו דבקות במטרה, יצרו קשר משמעותי עם החניך, ושמרו על הקשר לאורך כל השנה, באהבה. הפרויקט מחנך למודעות למעורבות חברתית. הסטודנטים חוו מפגש עם אנשים אחרים, ראו את האדם שמולם, הקשיבו לו ובתהליך זכו להשתנות גם בעצמם. בהתחלה חששו מהקשר ובסוף גם מהפרידה. בתהליך התמודדו עם החניכים ולעיתים גם עם המשפחות. עברו תהליך של קבלה והכלה, הוציאו לפועל את היצירתיות שלהם, לא פחדו, גילו סקרנות והעזה, איכפתיות , יוזמה, נחישות, הקשבה, רגישות, והתמדה. נפגשו בכל שבוע עם המדריכות וקיבלו ליווי והדרכה גם מאנשי הקשר במסגרות השונות . הודתה בחום למדריכות ולאנשי הקשר.


ד"ר אסנת לבציון - מנהלת הדסה הר הצופים: ברכה והוקירה את הסטודנטים. לילד עם צרכים מיוחדים יש משפחה עם צרכים מיוחדים והכול משתנה בחיים שלהם. הפעילות של פרויקט קשר היא פעילות משמעותית של התייחסות ושילובם של אלה בחברה . העשייה שלכם מרגשת ואתם נתרמים לא פחות מתורמים. היא ציינה שבביה"ח מוקם גן טיפולי מחוץ למרפאות עבור הילד המטופל ומשפחתו.


ברוך ליברמן, מנכ"ל חברים לרפואה:
כמנכ"ל "חברים לרפואה" זו השנה החמישית שאני כאן בטקס סיום פרויקט קשר, מאז התחלתו, אבל ישבתי שָׁם וכאן, עמד יו"ר הארגון, חברי הטוב יחיאל לנדמן ז"ל שיחד ייסדנו את הארגון. הסגל המסור של ביה"ס לריפוי בעיסוק, הכיר במשך השנים את יחיאל ז"ל, שנפטר בטרם עת, זה הצוות שזכה ממנו לשבחים והערכה רבה. פרופ' שולה פורוש שהייתה בזמנו ראש ביה"ס וראשות ביה"ס שבאו אחריה ומירי טל סבן שמרכזת את הפרויקט עד היום. הרכיבים במתכון שלו, כללו: אהבת האדם, סבלנות לכל אחד וחיוך מנחם שאומר: אל דאגה, יהיה בסדר.
חבריו הקרובים הכירו עוד רכיב בסיסי: חוש צדק. בעיניו כולם שווים בפני החוק – חוק האנושיות – חוק החיים, ללא הבדל דת ולאום, מוצא ומצב כלכלי. "חביב אדם שנברא בצלם" – ועל זה נלחם בחירוף נפש.

חיים ומוות זה לא עניין כלכלי, היה מצהיר. כשמאבדים יקיר אהוב ונערץ, מנסים לשחזר איזה משפט משמעותי שהיה אומר, משהו שהיה חשוב לו יותר, ממה נהנה. כשאני חושב על זה, מבין התמונות העולות בזיכרון, שמור מקום של כבוד באלבום למפגשים איתכן, כאן. מכאן, אני מבין טוב יותר למה ראה בכן, זריקת זירוז להתמדה בעשיה וכחיסון נגד החולשה לאור הקשיים הרבים.
אני רואה זכות גדולה וחובה נעימה, להזכיר שהיה אדם כזה שאהב אתכן ואת מה שאתן הולכות לעשות: לעזור למי שיכול פחות. זו עבודה פיזית ונפשית מאומצת הדורשת גם ידע רב. לבחור במקצוע שלכן צריך תכונות של יושר ויושרה, אומץ ועוצמה ועל כך אתן ראויות להוקרה.

ד"ר עדינה מאיר, ראש ביה"ס:

זה היה החזון של פרופ' פורוש שהייתה מנהלת ביה"ס וייסדה את פרויקט קשר. לבנות קהילה ששואפת למצוינות קלינית חברתית. רצון וכמיהה ללמוד להיות מומחיות ביכולות לאפשר חיים טובים יותר ללקוחות שלכם, לחניכים, ולהעצים אותם. זהו המקצוע שלנו. נקודת ציון בתהליך מתמשך של למידה עצמית מתוך פיתוח קשר חברתי טיפולי הקובע את תוצאות הטיפול. מהווה מקום מרכזי בזהות המקצועית שלנו. מודה בהתרגשות לסטודנטים.
אורחת מיוחדת: סיגל, אם לראמז, שדיברה על ההתנדבות ומשמעותה והחונכות של הסטודנטית שחנכה של בנה: בנה הוא ילד סיעודי וההתמודדות כרוכה בקשיים. הסטודנטית גילתה תכונות של שמחת חיים, עוצמה, אופטימיות , העניקה חום ואהבה, הקשבה והייתה מחויבת לחונכות.

הסטודנטיות:
למדנו ליהנות מהדרך. ליהנות מהאנשים שפגשנו. אימצנו שפה חדשה , לעיתים לא מילולית, למדנו לדעת ולהאמין שתמיד אפשר ליצור קשר.
כל אחת עברה מסע להצליח להיפתח. להתחבר ולהיקשר ולכל אחת יש סיפור שונה. בסופו של דבר הבנו שלא למדנו את עולם בריאות הנפש אלא כל אחת מאתנו למדה להכיר את העולם של החניכה הפרטית שלה. כשדלת נסגרת נפתח חלון.
הרגשנו שהשארנו בסיס יציב ומיוחד לחניכים ולקשרים שיבואו.

כל כך הרבה אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלך. אתה חייב להשאיר את הדלת פתוחה כדי שיוכלו להיכנס. מאחורי כל הדברים הנראים לעין יש דבר מה גדול יותר – כל דבר הינו נתיב שער או חלון הנפתח אל משהו אחר.

התחלה של מסע-בתחילת דרכה אליס התגלגלה במנהרה ולא ידעה לאן היא נכנסת. כך גם אנחנו הגענו לחונכות בלי לדעת מי החניך, מה יהיה בפגישות והאם נצליח במשימה.
פרידה- הגענו לסוף בתחושת ניצחון וסיפוק מהולה בעצב. הפרידה הייתה לא קלה מכיוון שלא באמת ידענו מה החניך חושב מבין ומרגיש. מצד שני הרגשנו שנוצר קשר משמעותי עם החניך ואין ספק שהחניכים שלנו נחרטו בזיכרוננו.

סיכמה וערכה: איריס טרי מתאמת הקשר עם האקדמיה

 

 

 

מאמרים קשורים