English עברית
גודל גופן: א א א

כתבה ביתד- הצלת חיים במגירה

בכל חמש דקות מתקבלת בעמותת "חברים לרפואה" פנייה לאספקת תרופה יקרה.

 

"לפני כחודש התקשרה אלינו בכירה במערכת
הבריאות", מספר ל״יתד נאמן" ברוך ליברמן ,
מנכ״ל עמותת "חברים לרפואה". "היא ביקשה
בדחיפות תרופה אונקולוגית עבור חברה חולה
מאד. מדובר היה בעניין של פיקוח נפש, חיי ם
ומוות, אבל למרבה הצער, התרופה לא הייתה
במלאי של ׳חברים לרפואה׳. בדקנו, תשאלנו,
ביררנו, ושום דבר, לא השגנו את התרופה. למחרת
השתתפתי בכנס בו הבכירה נשאה דברים, לאחר
ההרצאה, היא ניגשה ושאלה בתקווה אם התרופה
הגיעה אלינו, והתאכזבה לשמוע שעדיין לא".
"לאחר הכנס הגעתי למשרד, מיד אחרי נכנס
קשיש והוציא מהשקית קופסה של תרופה, כן ,
התרופה ההיא. שאלתי אותו איך ידע להגיע בדיוק
בטיימינג המתאים. הוא סיפר שאשתו נפטרה
שבועיים קודם לכן. אבל לפני כשנה היא נזקקה
לתרופה הזו, וארגון ׳חברים לרפואה׳ הוא זה
שהשיג לה את התרופה, וסיפק אותה במשך
שלושה חודשים. בהמשך אישרה לה קופת חולים
את הטיפול".
"בזכותכם אשתי הייתה איתי במשך שנה
שלמה נוספת", אמר הקשיש בדמעות. "מיד אחרי
השבעה, לקחתי את אריזת התרופה שנותרה,
עליתי על אוטובוס בבאר שבע(!) והגעתי אליכם".
בו במקום התקשרתי אל הבכירה ההיא, והודעתי
לה שהתרופה בידינו, היא פרצה בבכי של הקלה
ותודה".
ברוך ליברמן, מנכ״ל ארגון "חברים לרפואה"
מיישיר מבט אל הדסים, וממשש אותם במו ידיו .
אבל ללא ספק, אחד הניסים הגדולים ביותר הוא
עצם קיומו של הארגון, על בשורת הרפואה
והמהפך שחולל בחיי חולים רבים כל כך, ועל
מאות המתנדבים החדורים תחושת שליחות,
הפועלים בשורותיו.

 

לזרוק לפח 300 מיליון
שקל, ו...חיים!!

לפני 15 שנה, ב־ 2003 , הקים הרב יחיאל לנדמן
ז״ל את עמותת "חברים לרפואה". העמותה שמה
לה למטרה להנגיש תרופות לחולים הזקוקים להן.
העמותה אוספת מכל פינה בארץ תרופות יד
שנייה, באמצעות מאות נקודות איסוף ולמעלה
מאלף מתנדבים. לאחר מיון ובירוק קפדניים,
משונעות התרופות לחולים שידם אינה משגת
לרכוש אותן.
הנתונים מעלים שמדי שנה נזרקות לפח
האשפה תרופות בשווי של למעלה מ־ 300 מיליון
שקל. "לכל אחד מאיתנו ישנן תרופות מיותרות
בארון התרופות שלו", אומר ליברמן. "כל מגירה
של אדם בגיל השלישי, מכילה פי שניים ואפילו פי
שלושה תרופות מאלה להן הוא זקוק. במקרים
רבים, באמצע הטיפול, הרופא מחליף את הטיפול
התרופתי, ובארון נותרות תרופות שאין צורך בהן.
למעשה, כל ארון תרופות ממוצע, מכיל תרופות
שאיש לא זוכר את קיומן. גשו לארון התרופות
שלכם ועירכו שם מיון, אין לי ספק שתמצאו שם
תרופות שהן עדיין בתוקף, ואתם לא זקוקים להן".
התרופות שמגיעות לאחת מ־ 600 נקודות
האיסוף ברחבי הארץ, מועברות למרכז הלוגיסטי,
ומשם למיון. מדי יום מגיעות חמשת אלפים (!!)
קופסאות עם תרופות לחולים כרוניים הסובלים
מיתר לחץ דם, סוכרת ועוד.

בית מרקחת ענק שפועל במרכז העמותה בבני
ברק, מפעיל 21 רוקחים מתנדבים, הם בודקים א ת
תאריך התפוגה של התרופות, ובמקביל, בוחנים
אם התרופות נפתחו. תרופה שפג תוקפה או
נפתחה, נשלחת להשמדה ירוקה. לאחר המיון

הראשוני התרופות מאוחסנות בבית המרקחת
הגדול.
בית המרקחת פועל בסרט נע ומשומן, בצירו
האחד ממיינים הרוקחים את הקרטונים והשקיות
של התרופות הזורמות מכל רחבי המדינה. בצד
השני, מקבל צוות רוקחים נוסף את המרשמים
הרפואיים, ומכין את התרופות למשלוח לחולים
הנזקקים. לכל קופסה מוצמד מרשם ממוחשב.

 

לחם ולחם, או לחם,
גבינה ותרופה?

פעילותו של ארגון "חברים לרפואה" מתמקדת
בשני תחומים עיקריים; אספקת תרופות
כרוניות ותרופות אונקולוגיות. נתחיל מהתרופות
הכרוניות; חולים כרוניים רבים בארץ הזו, בעיקר
כאלה בגיל השלישי, אבל גם משפחות חד
הוריות ומשפחות ברוכות ילדים, לא מסוגלים
כלכלית לממן את התרופות הכרוניות להן הם
זקוקים. על פי נתונים של מכון ברוקדייל, כ־ 150
אלף איש בישראל לא רוכשים את כל התרופות
שהם זקוקים להן.
תקרת ההשתתפות העצמית לתרופות כרוניות,
היא כ־ 350 שקל לחודש, (תלוי בקופת החולים,
בקופת חולים מסוימת הסכום הוא 377 שקל) ,
ועד כ־ 1,150 שקל לרבעון. לגבי קשישים
המתקיימים מקצבת זקנה, מדובר בסכומים
דמיוניים. למרבה הבושה, פעמים רבות יותר
מדי, חולים הזקוקים לתרופות ליתר לחץ דם ,
לכולסטרול, לשומנים בדם ולסוכרת, מתלבטים
בין מזון, חימום הבית ותרופות.
ליברמן: "לפני תקופה קיבלנו מכתב מאשה
שקיבלה מאיתנו תרופות על בסיס קבוע, היא
סיפרה שבגלל עיכוב במשלוח של תרופות
(מסיבה שאינה תלויה בנו) היא אכלה במשך
שבוע שלם לחם עם לחם(!!) אפילו מעט שקלי ם
לגבינה או לטחינה לא היו לה!״

מדי חודש, מעבירה עמותת "חברים לרפואה"
תרופות לכ־ 5,000 איש. ליברמן: "בשנה האחרונה
חל גידול של כ־ 15 אחוזים במספר החולים

הכרוניים שהעמותה מספקת להם את התרופות,
ובשנה הקרובה אנחנו צופים גידול נוסף של כ־
20 אחוזים. לצד זה, הציבור הפנים שתרופה
מיותרת לחולה אחד, משמעותה חיים לחולה
אחר, יותר ויותר אנשים מביאים לנקודות האיסוף
תרופות שהם אינם זקוקים להן".
במקרה של חולה כרוני המשתייך למעמד
סוציואקונומי נמוך, הפרוצדורה מסודרת וברורה.
עובד סוציאלי במחלקות הרווחה ברשויות, מסכם
במכתב מפורט את המצוקה של הפונה, כמו ג ם
את מצבו הבריאותי, ומצרף מרשם רפואי. ומאז
והלאה, אחת לחודש, מקבל החולה את התרופות
על ידי שליח שמגיע עד הבית (מדי שנה על
העובד הסוציאלי להנפיק מסמך חדש). למרבה
הצער, אין די מתנדבים, ועל החולים להגיע במו
רגליהם כדי לקבל את התרופות.
ישנן תרופות כרוניות כמו קלקסן לדילול דם ,
שעלותה עלולה להמריא ל־ 500 ועד 700 שקל
בחודש, וישנן תרופות למגוון מחלות שונות,
שלעיתים עלותן הגבוהה לא מאפשרת לחולה
לרכוש אותה. התיווך בין החולה שאינו זקוק לה,
ובין החולה שמצפה לה, הוא ישועה, פשוטו
כמשמעו.

כל שיחת טלפון: פיקוח נפש

 

התחום השני והקריטי בו פועלת עמותת
"חברים לרפואה", הוא תחום התרופות
האונקולוגיות. קחו למשל חולה אונקולוגי שמגיע
לשלב בו הוא מיצה את יכולות הטיפול,
והתרופות שבסל התרופות כבר לא יעילות.
"אנחנו מקבלים פניות מכל שדרות העם, וגם
מרופאים ממחלקות אונקולוגיות שקצרה יד ם
מלעזור לחולים בטיפולם", אומר ליברמן.
"מהרגע בו מגיעה הפנייה, אנחנו במרוץ נגד
הזמן".
מדובר בעלויות שגם אנשים מבוססים לא
מסוגלים לעמוד בהן. לעיתים מדובר בתרופה
80 ו־ , שעלותה 30 אלף שקל בחודש, ואפילו 70
100 אלף שקל בחודש!! גם אדם שהוא מנכ״ל
בכיר ואפילו עשיר שימשכן את הבית והרכוש,
לא יוכל לממן אותה. פניות קורעות לב מגיעות
אל העמותה, ומתנדביה עושים את כל המאמצים
כדי לקשר בין חולים שכבר לא זקוקים לתרופה,
ובין אלה שמשוועים לה.
העמותה יוזמת פניות ליצרניות וליבואניות
התרופות היקרות, בבקשה לקבל לתקופה מסוימת
את התרופות היקרות ללא תשלום, או
בהנחה ניכרת. ישנם מקרים בהם הפנייה היא
לטיפול חמלה (מדובר בכמויות קטנות של כ־ 10
עד 15 חולים).

במקביל, מקבל הארגון מידע מחולים שכבר
אינם זקוקים לתרופה, ולאחר בדיקה קפדנית, היא
משונעת לבית החולה. במקרה בו התרופה
"עובדת" והיא אכן פועלת את פעולתה, ניתן
לגשת לוועדת חריגים ולהוכיח לקופת החולים
שהתרופה יעילה. בעמותה ערים לכך שפעמים
רבות הם יוכלו לספק את התרופה רק לחודשים
ספורים, ולכן הם פועלים להמשכיות, כדי שהחולה
ימשיך לקבל את התרופה שעשויה להציל א ת
חייו. העמותה מעמידה לרשות החולים מחלקה
שמטפלת במיצוי זכויותיהם, והיא מסייעת לה ם
לערער על החלטת קופת החולים לדחות א ת
הבקשה לממן את התרופה היקרה.
במקביל, בודקים מומחים מטעם העמותה אם
לחולה ישנו ביטוח רפואי (וישנם אנשים רבים
שלא מודעים לביטוחים שבחזקתם), ומסייעים לו
למקסם את זכויותיו.
פעמים רבות התרופה קיימת, כמעט הושט
היד וגע בה, אבל למעשה היא בלתי מושגת,

בעיקר כשמדובר בתרופות שההתוויה
שלהן מצומצמת למחלה ספציפית. חברות
תרופות עושות מחקר לאינדיקציה
מסוימת, כמו למשל תרופה שנחקרה
ויועדה לסרטן ריאה. התרופה רשומה
ככזו המתאימה לסוג המחלה הספציפי
הזה, וזו ההתוויה שלה. ואז מחליט
האונקולוג (על סמך הנחות מדעיות)
שהתרופה יכולה להועיל לחולה שלקה
בסרטן הלבלב. אבל היות שהתרופה לא
נוסתה ולא נרשמה לגבי סוג המחלה הזו ,
אין סיכוי שהמדינה תסבסד אותה(מדובר
בתרופה שעלותה עשרות אלפי שקלים
בחודש!). יתכן מאד שבעתיד, כשייערכו
ניסויים מסודרים, ההתוויה תתרחב, אבל
לחולה אין זמן וחייו אוזלים י

לחולה אין זמן וחייו אוזלים י
"במקרה הזה, יש להביא הוכחות
מדעיות לכך שהתרופה אכן מועילה,
למרות שההתוויה שלה היא לסוג
אחר", אומר ליברמן. "על הרופא למלא
טופס 29 ג׳ בו עליו לפרט את הנימוקים
והאסמכתאות הרפאיות למתן התרופה".
ושוב, בכל התהליך מסייעת העמותה,
ובינתיים היא מנסה לגייס את התרופה
מכל פינה וכל מקור.
במקרים רבים, לא מדובר בריפוי מלא,
אבל כיהודים, כולנו יודעים שכל הארכת
חיים היא עולם מלא. "השם שנתנו
למחלקה שמספקת את התרופות היקרות,
הוא ׳מחלקת האור/ אומר ליברמן,
"משום שבכוח התרופה להאיר את חיי
החולים ולהציל אותם. מדובר במלחמה
נגד הזמן. היות שהרפואה מתפתחת
בקצב מדהים, יתכן מאד שלאחר חצי
שנה בה החולה מקבל את התרופה, תעלה
על המדף תרופה חדשה!"

"קשה לי לומר את הדברים, אבל
חולים שלכאורה היו אמורים למות
(וכמובן הקב״ה הוא החותך חיים לכל
חי), וקיבלו תרופה מאריכת חיים, ניצלו
בזכות תרופה חדשה שהומצאה ממש
ברגע האחרון עבורם. פעמים רבות,
בזכות התרופה, המחלה הופכת להיות
כרונית, ובזכותה החולה מתפקד ומגדל
משפחה. וישנם מקרים בהם מושג ריפוי
מלא, ואותם אנשים מסתובבים בינינו
שנים ארוכות, שלמים ובריאים!".

רק להתכופף ולהרים:
חסד וחיים

 

אחת מנקודות האיסוף של התרופות
שמגיעות ל״חברים לרפואה", ממוקמת
בביתו של המנכ״ל, ברוך ליברמן. "יום
אחד אני יוצא מהבית", מספר ליברמן.
"ליד הדלת ממתינה לי שקית של
תרופות. אספתי אותה מבלי לראות
מה היא מכילה, ומיהרתי למשרד. מיד
כשהגעתי המזכירה מודיעה לי על פנייה
דחופה לתרופה אונקולוגית יקרה, והיא
מספרת בצער שכל החיפושים כשלו.
פתחתי את השקית והוצאתי קופסה של
התרופה המבוקשת. המזכירה אמרה לי
בצער שהיו שתי פניות לתרופה הזו ,
ואנחנו מתנהלים על פי שיטת ׳המבקש
ראשון, יקבל ראשון/ היות שכך, רק
הפונה הראשון יקבל את התרופה,
והחולה השני, מה יהיה עליו? בלי
אומר ודברים הוצאתי מהשקית קופסה
שנייה של אותה תרופה".
"החלום שלנו הוא להנגיש כל תרופה
לבית החולה", אומר ליברמן, "אבל
חסרים לנו מתנדבים לשינוע. אני מודע
לכך שהציבור לא מכיר מספיק את
פעילות הארגון ולא יודע היכן ממוקמות
נקודות האיסוף. אבל כל פרוטה שיש לנו ,
מושקעת בארגון הלוגיסטי ובמערך
השינוע והאספקה של העמותה, חבל
לנו להשקיע בפרסום. אני קורא למתנדבים
להצטרף לשורותינו, ומתחנן, אם אתם
מגיעים לסבא, הציצו למגירת התרופות
שלו, אולי תמצאו שם תרופה שבכוחה
להושיע חולה אחר!".