English עברית
גודל גופן: א א א

סיכום טקס סיום פרויקט מעגלים בביה"ס לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב 2016

הפרויקט מתקיים בחוג לריפוי בעיסוק של אונ' ת"א, כקורס בחירה לתלמידי שנה א' (עד תשע"ד היה קורס חובה במשך 4 שנים) בשיתוף המדור למעורבות חברתית בדקאנט הסטודנטים ע"ש רות ואלן זיגלר.


ב-6.6.16 התקיים מפגש סיום מעגלים, תשע"ו, זו השנה ה-12 לקיום הפרויקט.
סיימו את הקורס 19 סטודנטיות עד היום 354 בוגרי התכנית.

להלן תמצית הדברים שנאמרו בטקס הסיום :

ד"ר אורית ברט - ראש החוג לריפוי בעיסוק:
הדרך החשובה בשנת הלימוד במעגלים היא החוויה הבינאישית, המפגש עם אנשים בגובה העיניים, החיבור הראשוני. עליכן לנצור את החוויה לשלב בו תהיו כבר מטפלים, את אותו חיבור מהבטן שילווה אתכם לאורך כל הדרך. בתהליך יש הרבה נתינה והוקרת תודה משני הצדדים. אל תשכחו את השנה הזו.

ברוך ליברמן, מנכ"ל חברים לרפואה:

שבוע לפני שבועות חג מתן תורה. יציאת מצריים, ו-40 שנה במדבר, העם עבר תהליך של היכרות עם עצמו, עם הסביבה, עם האחרים. כך גם אתם, הכרתם חניכים שהם "המדבר", אין להם פה, במדבר מתקיימת היכרות של נתינה הדדית ושותפות, דרך המפגש עם האיש הקטן שזקוק לנו. זו שנה שתנצרו להמשך החיים שלכם.

גּב' דנה ברשבסקי – בשם היחידה למעורבות חברתית:

פותחת בסיפור אישי שלה. יש לי תאומים שאחד מהם הוא ילד בעל צרכים מיוחדים וכל המשפחה עוברת תהליך מיוחד עם המרפאה בעיסוק. מעגלים מהווה חשיפה חשובה לעתיד המקצועי שלכן, זו עשייה חברתית שמעשירה את ארגז הכלים האישי טיפולי שלכן, תוך שימת דגש על ערכים של מעורבות ואחריות חברתית, תמשיכו לחשוב על מה קיבלתן ואתן לוקחות אתכן להמשך הדרך.

דברי צוות הקורס, המנחים: עינת אולינקי, זהר שיף סיני :

זהר: שנה א' סמסטר א' ואתן כבר יוצאות לקהילה למפגש עם אדם או ילד עם מגבלה לפני לימוד כל תיאוריה. זהו מפגש פנים אל פנים המתחיל בדרך כלל עם קשיים, מלווה באתגרים והתמודדויות. לצד זה שמענו וראינו איך נרקמים קשרים וקורים דברים משמעותיים בעלי ערך לשני הצדדים וזה לא מובן מאליו כשזה קורה. חוויתן נתינה, איכפתיות, למידה הדדית עם החניך ועם חברותיכן בקבוצה. החיבור לקהילה, המעגלים, ילווה אתכם בהמשך כולל ההסתכלות האנושית, ערך של מי אני . ועל זה נוסף הניסיון.

נתי:

מעגלים נולד מהאמונה שיש קשר הדוק בין האדם והסביבה והמעגלים שהוא חלק מהם. אנחנו מאמינים שמעגלים מאפשר הזדמנות למפגש ראשוני ייחודי וחד פעמי, חוויה משמעותית בהתמודדות עם סוגיות של גבולות, כללים, פרידה, תסכול, התאמה, כניסה לבית, מפגש עם משפחה, התנסות קבוצת הדרכה וליווי ושותפות בקשיים ובחוויות. למדתן לצרוך משאב של קבוצת הדרכה. כל אלה יאפשרו לכן להגיע לטיפול ממקום קצת יותר בטוח. השארתן חותם. נתינה היא העברה מאדם לאדם ללא תמורה. זו עזרה וחסד הדדיים – הנותן מתוך שמחה הוא זה שנותן הכי הרבה. הערכים שנלמדו הן מצויינות, השפעה, מחוייבות ידע, חיבורים ויצירתיות – כל אלה מרגשים ובלתי נשכחים.
מדברי הסטודנטים:

צמי"ד מועדון משמיש בבית דני בת"א:

מסגרת חדשה שהצטרפה השנה – מועדונית לילדים בסיכון. 4 סטודנטיות שחנכו ילדים שמתמודדים עם קשיים, בעלי סיפורי חיים מורכבים. מצד אחד מרגישות סיפוק ומצד שני צער על הפרידה. קיבלו הרבה מהילדים ולמדנו להכיר את השכונה והחיים בה. הציגו מצגת שנקראה "ממלכת התקווה – THE HOPE".

מרפאת מ.ג.ן בביה"ח וולפסון:

5 סטודנטיות. שימשנו כ"חברי המשפחה". כל אחת ליוותה ילד במשפחה. נכנסו לבתים. הציגו מצגת שנקראה "דירה להשכיר" – גרסת מ.ג.ן – בהתחלה היה להן קשה, אבל הצליחו להתחבר באמצעות פעילויות משותפות של אפיית כדורי שוקולד, אופניים, משחקים ושירים, ריקודים, והרבה צחוקים. הציגו את סיפור "כוכב הים" – לכל אחד מאתנו יש את היכולת להשפיע ולהפוך את העולם למקום נעים יותר. כל דבר שנעשה אפילו קטנטן ביותר, שנראה כאילו הוא בלתי נראה ומורגש, מוסיף משהו למאזן הטוב שבעולם.


מרש"ל – מרכז רב שירותים לעיוורים וכבדי ראייה בת"א:

5 סטודנטיות: אחת תארה את המפגש עם החניכה: נוצר קשר. היו שיחות משותפות, נמצאו תחומי עניין משותפים והתפתחה חברות. זו הייתה תקופה של צמיחה ולמידה. אחת תארה זאת בסיפור על כוחה המרפא של האהבה ותארה את הכוח הפנימי, את המסע אל האני הפנימי. נתנה לכך את הכותרת: על פרחים ושוקולד ומה שביניהם. הן התמקדו בשיחות, קניות וסידורים. חווינו קשר ייחודי ומשמעותי לשני הצדדים, זו הייתה חוויה עוצמתית לשתינו. ההתמודדות עייתה עם מגבלה של עיוורון וקשיי ראייה. הוצגה "פינת המתכונים" שכללה בין השאר – חיוכים, סבלנות, הנאה, שמחה, קושי, שתיקה, כל אלה מוכנסים לתבנית של לב גדול מלא אהבה.

הוסטל שוהם, אקי"ם צהלה:

5 סטודנטיות שחנכו כל אחת שני חניכים (אחת מהן בת 75). המסע אתם כלל פעילויות משותפות של טיולים, קניות, בישולים, סרטים, משחקים, סטנדאפ, יצירה, צילום, ריקודים ושירים. למדנו שצריך להעיז ולנסות , לא לפחד, כי בסוף הדרך יש אושר גדול, וגם לאנשים מבוגרים יש נפש צעירה.

הסטודנטים הודו למנחים שסיפקו להם במהלך השנה רשת בטחון , הודו לאנשי הקשר ולכל הצוות המעורב במעגלים.

סיכמה: איריס טרי, מתאמת הקשר עם האקדמיה

 

 

מאמרים קשורים