המסע הקסום לטורקיה

מסע חווייתי של ארבעה ימים ברחבי טורקיה

לחניכי עמותת "חברים" התקיים במרץ 2007

   לצפיה בתמונות המוגדלות יש ללחוץ על התמונות בצד / צילם אבי כהן 

תכנון של טיול לבעלי מוגבלויות הוא דבר הכרוך בתיאום רב, אחריות רבה, ותכנון מדוייק. המשימה מורכבת מאד כשמדובר בטיול בארץ, אך מסובכת פי כמה וכמה כשמדובר בטיול בחו"ל.

ביום ראשון ה-18 במרץ יצאה קבוצה של 50 חניכי "חברים" ומלוויהם לטיול חוויתי בשל ארבעה ימים בטורקיה.

קדם לטיול מפגש הכנה והיכרות של המדריכים - מתנדבי "חברים", עם החניכים והוריהם. כל חניך והוריו פגשו במדריך/ה שתפקידו לדאוג לכל צרכיו במהלך הטיול: לקלח, להלביש, להאכיל, לתת תרופות, לנחם ולעיתים גם להרדים עם סיפור לילה טוב.

הטיול נערך בחסות חברת נסיעות גדולה שזהו לה הטיול הרביע לה הטיול הרביעי לילדי חברים, בסיוע הקהילה היהודית בטורקיה בעזרת עובדי נתב"ג ותורמים נדיבים נוספים

יהודה בן-בסט, אדם בוגר המרותק לכסא גלגלים שהצטרף לטיול מספר על חוויותיו:

הכל התחיל ביום בוקר שיגרתי לחלוטין – בו אני מקבל שיחת טלפון מפתיעה ופתאומית:
"שלום, אנחנו מארגון "חברים", רצינו להודיע לך שנענו לבקשתך ואנו מצרפים אותך למשלחת  לטורקיה בשבוע הבא". מרוב התרגשות והתפעלות, נעתקו לי המילים מהפה והתחלתי פשוט לגמגם: "מה??, מה אמרתם?, מתי?, איפה?". הם הסבירו לי שנית  והוסיפו ואמרו לי שהם כבר ידאגו לכל, רק צריך שיהיה לי דרכון בתוקף ולבוא במועד הטיסה עם הרבה מצב רוח טוב. כלא מאמין למשמע אזני, עומד ומשתהה, הודיתי להם מקרב לב – הטיול לארץ שכל כך רציתי לבקר בה הופך למציאות.

הזמן עשה את שלו, השבוע חלף עבר לו במהירות הבזק והיום המיוחל הגיע. הגעתי לשדה התעופה מלווה בהוריי, יושבים וממתינים יחד עם שאר חברי המשלחת לקול הישמע האות. 
האות ניתן והחלנו להתקדם לעבר אזור הבדיקות והעמסת המזוודות. נפרדנו לשלום מההורים, נשיקות וחיבוקים – אנחנו הולכים לעשות שבוע של כיף חיים.

עברנו את שלב הבדיקות והגענו לחדר ההמתנה, כל מה שנותר לעשות עתה זה לחכות לשעת הטיסה. בעודנו מחכים לטיסה, צצו והופיעו להם זוג צדיקים שחילקו לנו שוקולדות ומיני מטעמים. בתוך אריזת השוקולד ציפתה לנו הפתעה – ספר התנ"ך מלווה בברכת טיסה נעימה מיו"ר ועד העובדים של שדות התעופה מר פינחס עידן.

לא עברו להן כמה דקות וגם אדם חשוב נוסף הגיע להרעיף עלינו ברכות. היה זה רבה של העיר מודיעין, הרב דוד לאו שאיחל לנו הרבה בריאות, טיסה נעימה ושנחזור מהר לארץ הקדושה.

פתאום נשמע הכרוז: "טיסה 744 לאנטליה עומדת לצאת, על הנוסעים להתקדם לעבר שער  C1". הצטלמנו עוד תמונה קבוצתית אחת לפני היציאה והופ! קדימה אנחנו בתזוזה.
עלינו למטוס, הדקנו חגורות ונשמענו לכל ההוראות. המטוס התקדם, הפעיל מנועים והופ! אנחנו בעננים. כמה יפה ארצנו הקטנטונת מבעד לחלון המטוס, ממש ארץ מהאגדות.
עברה חלפה לה שעה קלה ובשעה טובה ומוצלחת נחתנו בטורקיה.

פרקנו את המזוודת, העמסנו את הציוד והתחלנו ללכת לכיוון האוטובוס. כשעלינו לאוטובוס ראינו טיפוס עם שיער ארוך, ממש מוזר! האם זה גבר או בחורה? – התברר לנו שזה שלומי הנשמה. שלומי הוא מדריך טיולים שהתלווה אלינו במהלך הטיול – אדם חביב ומקסים ממש בחור מהסרטים. נסענו כחצי שעה והנה הגענו למנוחה ולנחלה. מרחוק ראינו בית גדול ומואר, היה זה בית המלון המקסים והנהדר בשם "קאיה" השוכן באחד המחוזות היפים בעיר אנטליה – "בֵּלֶק". הגענו לבית מלון עייפים אך מרוצים והלכנו לישון בחדרים המפנקים.

בבוקר יום המחרת, ציפתה לנו הפתעה נעימה – הולכים לטיול ג'יפים, ממש חוויה!
נסענו במעלה הרי הטאורוס, בין ההרים והגבעות, ראינו מראות ממש עוצרי נשימות. לאחר שעה או שעתיים הגענו למקום מקסים שבעתיים. הגענו לכפר קסום הנקרא "גֵבִּיז" – שם בילינו בנעימים לצד מפלי האף הנדירים והמרהיבים. נהנו מהנוף המרהיב, צחקנו דיברנו ואכלנו שם ארוחת צהריים ומחוגי השעון עשו את שלהם בינתיים. השמש שקעה לה והערב ירד, עם טעם טוב של שוקולד.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי, שמנו את פעמנו לשוק הטורקי. בכניסתנו לשוק הטורקי נדהמנו לגלות, שהטורקים יודעים עברית וסלנג הרבה יותר מהציפיות. "שלום חבר! מה נשמע?" אמרו בקול מגמגם וצולע, ולא שכחו להוסיף: "בעל הבית השתגע!".

קנינו שם מתנות להורים ולחברים, בגדים מזכרות ומיני בשמים. משם המשכנו למפלי "דוּדֵן" היפים והמרהיבים שזורמים בשצף קצף מהפשרת מי שלגים. הצטלמנו שם כמה תמונות קבוצתיות והמשכנו בדרכנו למקום מקסים לא פחות. תוך זמן קצר הגענו במהירות ללא כל פקק, לגן השעשועים - "אֲקְטוּר פארק". זהו לונה פארק גדול ומקסים עם המון מתקנים ומשחקים.
הלכנו ישר למכוניות המתנגשות ועשינו שם כיף חיים וגם לצערנו נתקענו ברכבת ההרים. בילינו בנעימים ובערב חזרנו למקום המגורים. עוד יום תם, הלוואי שהטיול הזה לא ייגמר לעולם.

הבוקר הפציע והנה יום רביעי הגיע. קמנו מהר והתארגנו ללא שום בלבול, כדי לאסוף את המשלחת מאיסטנבול. הם היו ארבעה אנשים צדיקים וטובי לב והיה קל מאוד אותם לחבב.
יחד עם המשלחת נסענו כולנו באוטובוס השמח והקט ל"נהר המָנַוְגָט". נהר המָנַוְגָט הוא כמו "הסחנה" שבישראל, מימיו זורמים בשצף קצף מבלי להתבלבל. ישנן גם שמועות שבעוד כמה שנים, טורקיה תמכור לישראל את אלו המים. הצטלמנו לנוף הנהר כמה תמונות ומשם נסענו לשייט באוניות. עלינו כולנו לאוניית המטיילים, היה הרבה שמח שירים וריקודים.

שטנו לנו לאורך הנהר בהנאה מרובה, ולא שכחנו להגיד בסוף תודה רבה. כשהגענו לחוף מבטחים, הבטנו בשעון וגילנו שהיום עוד צעיר, אז החלטנו לבקר בעוד מקום בעיר.
נסענו לעיר העתיקה "סִידֵה" השוכנת על שפת הים – יש שם הרבה חנויות ומזג אויר חם.
טיילנו לאורך החוף ואף קנינו כל מיני מזכרות: מגנטים, צמידים ומחזיקי מפתחות.
בסיום יום ארוך עם מלא חוויה, חזרנו לבית המלון המקסים והנפלא. אותו ערב בבית מלון שררה אווירה קצת משונה, היות והמתנדבים הכינו לנו מסיבת פרידה. זאת הייתה מסיבה ממש יפה ומרגשת עם בלונים וסרטים משלל צבעי הקשת. אחרי המסיבה היפה והמוצלחת הלכנו לנו לישון שינה עמוקה בנחת.

הגיע בוקרו של יום חמישי ועמו צליל חרישי: "לקום כולם ולהתארגן אנחנו חוזרים לישראל". ארגנו את כל התיקים והעמסנו את המזוודות ואמרנו יפה לטורקיה להתראות.
עלינו למטוס יחד עם עוד כמה ישראלים ופשוט העלנו להם את העצבים. עם הרבה רעש והרבה שמחה, המטוס עשה את דרכו למסלול בביטחה. התקדמנו לאורך המסלול עם רעש המנועים והופ! אנחנו שוב בעננים. הזמן חלף וטס לו מהר כמו "אווירון" וכעבור שעה נחתנו בבן גוריון. כשהגענו לטרמינל פרצנו בשאגות אדירות כדי לקבל את ההורים בהרבה זרועות פתוחות. מה היה יפה המחזה לראות, את כל ההורים מחכים עם המון לבבות. רצנו וזינקנו לעבר ההורים, חיבקנו ונישקנו אותם ללא מעצורים. הודינו מקרב לב לכל צוות "חברים" המקסימים וגם לא שכחנו את המתנדבים החביבים.

חמישה ימים של כיף חיים הסתיימו להם עם חיוך רחב על הפנים.

בהזדמנות זו רציתי להודות שוב ולהגיד תודה רבה לעמותת "חברים" שהגשימו לי את החלום של החיים. יהי רצון שתמשיכו לעזור לעוד נכים בישראל ובזה תבורכו מפי האל. תם ונשלם הסיפור על המסע הקסום והמהם, ברוך ה' לעולם אמן ואמן!

לצפיה בגלריית התמונות של הטיול לחץ כאן