אוריון ירדני חולה בשיתוק מוחין מספר על חייו

מאת: שלומי שטרן

אוריון ירדני, נולד ב1980- ומתגורר במושב טל שחר, בעל מוגבלות כתוצאה משיתוק מוחין  (C.P) למד בבי"ס הרצפלד, כיום עובד כדי.ג'יי במסיבות ומתנדב כמדריך במרכז חברתי לנכים "בית הגלגלים".

שלום, אוריון, אני שמח על ההזדמנות לשמוע קצת על "מאחורי הקלעים" שלך, גם כבחור הסובל ממוגבלות, וגם כמי שמתהדר בתואר "די.ג'י.".
קודם כל, אתה יכול להסביר לי מהי למעשה המחלה ממנה אתה סובל?
  
זו לא ממש מחלה, זה שיתוק מוחי שמוכר בשם ".P.C" – שיתוק מוחין. זה נוצר בד"כ בשעת הלידה – בעקבות מצוקה נשימתית של העובר. תאים מסוימים במוח נפגעים, ולכן ה"מחלה" הזו יכולה להתבטא במגוון של מוגבלויות ופגיעות.

איך אתה מתמודד עם המוגבלות? מאיפה הכוחות?

כמו שנולדתי עם המוגבלות, כך גם נולדתי עם הכוחות. אני ממשיך את החיים הלאה כמו שהם, והם מספיק יפים. לומדים לחיות עם המוגבלות הזו, כמו עם כל דבר אחר בחיים.

אבל בכל אופן יש משהו קטן, זעיר ממש, שמציק לך בחיים... מה שנכון נכון, אבל תמיד אני אמצא את הדרך ואת האנשים שיעזרו לי להתמודד עם זה, ולראות שוב את הצד המואר של המציאות.

יש לך תחביב מסוים?

בטח!  מוזיקה! וכמו שאתה יודע, אני אוהב במיוחד לתקלט, או בשפה מדוברת – להיות "די. ג'י." אני אוהב את זה מגיל קטן, ואפשר לומר שזה המקצוע שלי. יש לי אפילו ציוד משלי, שקניתי יחד עם ההורים שלי.

אתה רציני?

אתה, במצב שלך,די ג'יי? כן! אין שום סיבה שבעולם שלא אנצל את הנתונים שיש לי. אני רוצה להגשים את האהבה שלי למוזיקה, וזה מה שאני עושה!

והקהל, איך הוא מגיב? את הקהל מעניין יותר לשמוע את המוזיקה,ולא התקליטן. רק תדאג שיהיו שירים טובים, ברצף המתאים, ואף אחד לא יתעניין ממה סובל הבחור ששם את הדיסקים...

לאיזה סוג מוזיקה אתה מאזין?

בעיקר מזרחי

ואיזה זמר אתה הכי אוהב?

דורון מירן

אוריון, אתה יודע שהרבה ילדים שנמצאים במצב שלך, חושבים לפעמים שאין להם סיכוי, שהם לעולם לא יצליחו לעשות משהו גדול בחיים שלהם. מה היית רוצה לומר לילדים האלה, שקוראים עכשיו את הדברים שלך?

שיחייכו וישכחו מכל הצרות כי זו מחלה שאפשר להתמודד איתה. שלא יכנסו למרה שחורה ,ושייקבלו הכל באהבה כי אין תרופה למחלה הזו,ולכן אפשר להתמודד איתה רק בראש, לשכוח את הדברים השליליים ולזכור רק את הדברים החיוביים, וזה ייתן להם כוח להמשיך הלאה, לשאוף גבוה, וגם להגיע. אני ניפצתי את המיתוס שלהם, שאין להם לאן להגיע, כי אני בטוח שכל אחד מחויב לנצל את הכשרונות והיכולות שלו, ולהגיע הכי רחוק שהוא יכול.

שמתי לב שכששואלים אותך "מה המצב" או "מה קורה" אתה עונה בחיוך: "הכל סבבה והכי טוב", אתה באמת מתכוון לזה, או שאתה אומר זאת בגלל שזה סלנג שהולך? רק באמת. אם אפשר להיות שמח, אז למה לא? אחד מהחבר'ה אמר לי פעם שסי. פי. זה ר"ת סבבה פה... (וצוחק)

אבל מה באמת הסיבה שאתה שמח?

בשביל להיות שמח לא צריך סיבה!!!

מה זה עמותת חברים בשבילך?

זאת עמותה שמוסיפה לי ולכל הילדים הסובלים ממחלות שונות, כוח להתמודד בחיים. "חברים" נותן לנו שמחה וזיכרונות נעימים. להרגיש, לפחות לפרקי זמן מסוימים, כמו ילדים רגילים, שיוצאים לטיולים ומבלים עם החבר'ה. כמו למשל לפני כמה שבועות "חברים" לקחו אותנו למחנה חורף באילת. היה ממש כיף, היה צחוקים עם כל החבר'ה, ובילוי באטרקציות הכי מפתות של אילת.
אני חושב שאם לא היה קיים כזה ארגון כמו "חברים", היה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם המחלה, כי יש שם אנשים מיוחדים שנותנים לי עוד ועוד כוח בעצם הידיעה שהם תמיד שם, ומתי שאני רוצה אני יכול להתקשר, אפילו סתם כך כדי לדבר עם החברים, וכמובן, כדי להרשם לטיול הבא...

לפעמים, חלק מהקושי זה התגובות של החברה. איך אנשים ברחוב מסתכלים עליך, בתור נכה? 

הרבה אנשים מגיבים כאילו מדובר בילד מיוחד, ויש ילדים ש"לוחשים" בקול רם לאבא ולאמא: "הנה האוטו"...(הכוונה לכסא הממונע בו נעזר אוריון) אבל זה בסדר, הם יתבגרו ויבינו. ואני מתכוון גם למבוגרים (בגיל) שמגיבים בצורה לא מתאימה...

יש לך לפעמים רגעים קשים במיוחד במשך החיים?

לכל אדם יש לפעמים רגעים קשים בחיים אז בקטע הזה אני לא כ"כ שונה, אבל כמו לכל אדם, גם לי יש דרכי התמודדות משלי. ובקטע הזה, "חברים" עוזרים לי לא מעט. ברגעים קשים אני יכול להיזכר למשל במסיבה האחרונה של "חברים", וכבר אני מסוגל שוב לחייך.

אם היית אדם רגיל, מה היית בוחר להיות?

האמת שלא חשבתי על זה, אבל נראה לי שהייתי בוחר במשהו בתחום המוזיקה, די ג'יי ועורך מוסיקה ברדיו.

לסיום: יש לך תוכניות לעתיד?

בינתיים אני נשאר בתחום של הדי. ג'י. ונראה עד כמה זה יתפתח. אולי עוד תשמעו עלי...

אני בטוח.